תקופת בית המקדש הראשון: בתנ"ך מסופר כי לאחר שכבש דוד המלך את ירושלים מידי היבוסים (לפני כ3000 שנה) , הוא החל לבסס את העיר כבירת ממלכתו. עוד מסופר בתנ"ך כי דוד העלה את ארון הברית לירושלים. דוד הפך את ירושלים לעיר מרכזית, הוא בנה בה את ארמונו ופיתח בה שווקים, והעיר הפכה גם למוקד של מסחר. לאחר מות דוד ירש את הממלכה שלמה בנו. התנ"ך מספר ששלמה המלך השקיע משאבים רבים בבנייתה של ירושלים בפאר ובהדר. הוא בנה בעיר חומה וארמון עצום ומפואר. אך גולת הכותרת של מפעלי הבנייה של שלמה הייתה, ללא ספק, הקמתו של בית המקדש על הר המוריה (שנקרא מאז "הר הבית" – ההר שבית המקדש ניצב עליו). שבע שנים נמשכה בנייתו של בית המקדש, ובסיום הבנייה הוא היה אחד המבנים היפים והמפוארים ביותר באזור כולו. לאחר מות שלמה התפלגה הממלכה לשתי ממלכות: ממלכת יהודה וממלכת ישראל. מאז, במשך כמה מאות שנים הייתה ירושלים בירתה של ממלכת יהודה בלבד. ישראל ויהודה היו ממלכות חזקות, אך לבסוף נחלש כוחן וצבאות זרים נלחמו בהן והכניעו אותן. בשנת 586 לפני הספירה (לפני כ – 2600 שנה), לאחר מצור ממושך, הצליחה ממלכת בבל לפרוץ לירושלים. הבבלים הציתו את חומות העיר והעלו אותה באש. בית המקדש שעמד עד אז על תילו במשך כמעט 400 שנה – נחרב כליל, וכלי והזהב והכסף המפוארים נבזזו. כ – 20 אלף מתושבי יהודה הוגלו לבבל.